רִבִּי חִייָה בַּר בָּא עֲבִיד פְסִיקָא בָּהֵין בֵּית מִדְרָשָׁא דְטִיבֵּרִיָּא. וַהֲווֹן תַּמָּן מִן אִילֵּין דְּבַר סִילֵנִי. וּפְסַק חָדָא לִיטְרָא דְהַב. נְטָלוֹ רִבִּי חִייָה רַבָּה וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ וְקָֽרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
עביד פסיקא. פסיקת צדקה שיפסקו בשביל זה בית המדרש בטבריא:
מַעֲשֶׂה בְירִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשׁוּעַ וְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁעָלוֹ לְחוֹלַת אַנְטִוֹכִיָּא עַל עֶסֶק מִגְבַּת חֲכָמִים. וַהֲוָה תַמָּן חַד אַבָּא יְהוּדָה עֲביד מִצְוָה בְעַיִן טוֹבָה. פַּעַם אַחַת יָרַד מִנְכָסָיו וְרָאָה רַבּוֹתֵינוּ וְנִתְייָאַשׁ מֵהֶן. עָלָה לוֹ לְבֵיתוֹ וּפָנָיו חוֹלָנִיּוֹת. אָֽמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ. מִפְּנֵי מַה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת. אָמַר לָהּ. רַבּוֹתֵינוּ כָאן וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה. אִשְׁתּוֹ שֶׁהָֽיְתָה צַדֶּקֶת מִמֶּנּוּ אָֽמְרָה לוֹ. נִשְׁתַייְרָה לָךְ שָׂדֶה אַחַת. לֵךְ וּמְכוֹר חֶצְיָהּ וְתֵן לָהֶן. הָלַךְ וְעָשָׂה כֵן. וּבָא לוֹ אֶצֶל רַבּוֹתֵינוּ וְנָתַן לָהֵן. וְנִתְפַּלְלוּ עָלָיו רַבּוֹתֵינוּ. אָֽמְרוּ לוֹ. אַבָּא יְהוּדָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹתֶיךָ. עִם כְּשֶׁהָֽלְכוּ לָהֶם יָרַד לַחֲרוֹש בְּתוֹךְ חֲצִי שָׂדֵהוּ. עִם כְּשֶׁהוּא חוֹרֵשׁ בְּתוֹךְ חֲצִי שָׂדֵהוּ שָֽׁקְעָה פָרָתוֹ וְנִשְׁבְּרָה. יָרַד לְהַעֲלוֹתָהּ וְהֶאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵינָיו וּמָצָא סִימָא. אָמַר. לְטוֹבָתִי נִשְׁתַּבְּרָה רֶגֶל פָּרָתִי. 18a וּבְהֲדוֹרַת רַבּוֹתֵינוּ שָׂאֲלוֹן עָלוֹי. אָֽמְרִין. מָה אַבָּא יְהוּדָה עֲביד. אָֽמְרִין. מָאן יְכִיל חֲמֵי אַפּוֹי דְּאַבָּא יְהוּדָה. אַבָּא יְהוּדָה דְתוֹרוֹי אַבָּא יְהוּדָה דִגְמָלוֹי אַבָּא יְהוּדָה דַחֲמוֹרוֹי. חָזַר אַבָּא יְהוּדָה לִכְמוֹת שֶׁהָיָה וּבָא אֶצֶל רַבּוֹתֵינוּ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמָן. אָֽמְרִין לֵיהּ. אַבָּא יְהוּדָה עֲביד. אָמַר לָהֶן. עָֽשְׂתָה תְפִילַּתְכֶם פֵּירוֹת וּפֵירֵי פֵירוֹת. אָֽמְרוּ לוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁנָּֽתְנוּ אֲחֵרִים יוֹתֵר מִמְּךָ בָּרִאשׁוֹנָה אוֹתְךָ כָתַבְנוּ רֹאשׁ טִימוֹס. נְטָלוּהוּ וְהוֹשִׁיבוּהוּ אֶצְלָם וְקָֽרְאוּ עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵי֖ גְדֹלִ֣ים יַנְחֶינּוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מעשה וכו'. איידי דאיירי במתני' בענין גבייה לכסות ולהוציא מבית השבי נקט להני עובדי:
מגבת חכמים. לצורך גבייה בשביל פרנסת החכמים:
ונתייאש. הטמין עצמו מהן מפני הבושה:
ובהדורת רבותינו. כשחזרו ושאלו עליו מה עסק של אבא יהודה והשיבו מי הוא יכול להקביל פניו מחמת כבוד עשרו שנתגדל בכל ובשוורים ובחמורים ובגמלים:
ראש טימוס. ראש בשטר זכרון הנותנים ולפי שהיו יודעים שנתן בלב שלם ונפש חפיצה:
רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ עָאַל לָבוֹצְרָה וַהֲוָה תַמָּן חַד רַבְּהוֹן רַמַּייָא. חַס לֵיהּ דְּלָא הֲוָה רַמַּאי אֶלָּא שֶׁהָיָה מְרַמֶּה בְמִצְווֹת. וַהֲוָה חֲמִי כְּמַה דְצִיבּוּרָא פְסַק וְהוּא פְסִיק לְקָבְּלֵיהּ. נְטָלוֹ רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ. וְקָֽרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
חד רבהון רמייא. רב של רמאים וחס ליה שלא היה רמאי לרמות העולם אלא שהיה מתחכם ומרומה במצות ולא רצה לפסוק עד שראה כמה פסקו הציבור והיה פוסק כנגד כולם:
הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה כול'. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהָיָה זֶה לְהַחֲיוֹת וְזֶה לְהַחֲיוֹת זֶה לִכְסוּת וְזֶה לִכְסוּת. הֲרֵי שֶׁהָיָה זֶה לְהַחֲיוֹת וְזֶה לִכְסוּת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דָּמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי אַנְטִיגֳנֹס. כְּסוּת אֵשֶׁת חָבֵר וְחַיֵּי עַם הָאָרֶץ. כְּסוּת אֵשֶׁת חָבֵר קוֹדֶמֶת לְחַיֵּי עַם הָאָרֶץ מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁלְּחָבֵר. לֹא מַר אֶלָּא כְּסוּת אֵשֶׁת חָבֵר כְּחַיֵּי חָבֵר. אֲבָל אִם הָיָה זֶה לְהַחֲיוֹת וְזֶה לִכְסוּת אוֹתוֹ שֶׁלְּהַחֲיוֹת קוֹדֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
נישמעינה מהדא דאמר ריב''ל וכו' לא אמר אלא כסות של אשת חבר. קודמת אלא מפני כבודו של חבר ובחיי החבר אבל בעלמא אם היה לזה להחיות ולאשה לכסות אותו שהוא להחיות קודם:
הרי שהיה זה. האיש צריך להחיות והאשה צריכה לכסות איזה מהן קודם:
עד כדון וכו'. עד כאן שמענו ממתני' בשהיה כאן לזה ולזה להחיות דהאיש קודם ובששניהם צריכין לכסות האשה קודמת:
אֲבֵידָתוֹ וַאֲבֵידַת אָבִיו שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵידָתוֹ וַאֲבֵידַת רַבּוֹ שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵידַת אָבִיו וַאֲבֵידַת רַבּוֹ שֶׁלְּרַבּוֹ קוֹדֶמֶת. שֶׁאָבִיו הֵבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְרַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה הֵבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְרַבּוֹ שְׁלִּימְּדוֹ מִשְׁנָה לֹא רַבּוֹ שְׁלִּימְּדוֹ מִקְרָא. אִם הָיָה אָבִיו שָׁקוּל כְּרַבּוֹ אָבִיו קוֹדֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
של רבו קודמת. כדתנן בסוף אלו מציאות וכדמפרש ברבו שלמדו משנה ולא שלמדו מקרא:
מָה הוֹעִיל. אָמר רִבִּי יוּסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּשֶׁהָיָה חֲצִי תַלְמוּדוֹ מִזֶּה וַחֲצִי תַלְמוּדוֹ מִזֶּה. אֲבֵידַת אָבִיו שֶׁחֲצִי תַלְמוּדוֹ מִמֶּנּוּ וַאֲבֵידַת אִמּוּ גְּרוּשָׁה מֵאָבִיו מִי קוֹדֵם. אָבִיו הוּא שֶׁיִּקְדּוֹם אוֹ עַד שֶׁיְּהֵא כָל תַּלְמוּדוֹ מִמֶּנּוּ. אֲבֵידַת רַבּוֹ שֶׁחֲצִי תַלְמוּדוֹ הֵימֶינּוּ וַאֲבֵידַת אִמּוּ גְּרוּשָׁה מֵאָבִיו מִי קוֹדֵם. רַבּוֹ הוּא שֶׁיִּקְדּוֹם אוֹ עַד שֶׁיְּהֵא כָל תַּלְמוּדוֹ הֵימֶינּוּ. אֲבֵידָתוֹ וַאֲבֵידַת אָבִיו וַאֲבֵידַת אִמּוֹ וַאֲבֵידַת רַבּוֹ. שֶׁלּוֹ קוֹדֵם לְאָבִיו וְאָבִיו לְאִמּוֹ וְאִמּוֹ לְרַבּוֹ. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה. סָֽבְרִין מֵימַר. בְּשֶׁאֵין רַבּוֹ שָׁם. אֲתַא מֵימַר לָךְ. וַאֲפִילוּ רַבּוֹ שָׁם. הוּא וְאִמּוֹ וְרַבּוֹ וְאָבִיו עוֹמְדִים בַּשֶּׁבִי. הוּא קוֹדֵם לְאִמּוֹ וְאִמּוֹ לְרַבּוֹ וְרַבּוֹ לְאָבִיו. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. הָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לִכְסוּת וּלְהוֹצִיאָהּ מִבֵּית הַשֶּׁבִי. סָֽבְרִין מֵימַר. בְּשֶׁאֵין רַבּוֹ שָׁם. אֲתַא מֵימַר לָךְ. וַאֲפִילוּ רַבּוֹ שָׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
סברין מימר. מהו דתימא בשאין רבו שם אבל אם רבו שם כיון שהוא קודם לאביו קודם נמי לאמו הלכך קמ''ל דלעולם מבית שבי אמו היא קודמת:
הוא ואמו וכו'. וברבו המובהק מיירי שהוא קודם לאביו ופריך ולא מתני' היא וכו' ופשיטא שאמו קודמת:
סברין מימר בשאין רבו שם. כלומר עיקר הרבותא דקמ''ל בשביל אמו ורבו הוא דמהו דתימא בשאין כאן אבידת רבו ג''כ עמהן אבל יש שם גם אבידת רבו נהי דאבידת אביו ודאי קודם לעולם לשל אמו מיהו הוי אמינא דאבדת רבו ג''כ קודמת לאמו קמ''ל דאפי' אבידת רבו שם הואיל דאין לו קדימה על אביו אין לו קדימה ג''כ על אמו:
ולא מתניתא היא. מאי קמ''ל הא תנינא האיש קודם וכו' ולהשיב את האבידה וא''כ פשיטא שאבידת אביו קודם לאבידת אמו:
אבידתו וכו'. כל אלו הם לפניו שלו קודמת לאביו דהוא קודם לכל ושל אביו קודם לאמו ובאביו ורבו שלמדו שניהן עמו מיירי דאביו קודמו והלכך אחר אבידתו שלו של אביו קודם והוא קודם לאמו ואמו קודמת לרבו וקמ''ל דמכיון דאין קדימה לרבו נגד אביו אין לו קדימה ג''כ נגד אמו:
אבידת רבו שחצי תלמודו ממנו ואבידת אמו גרושה מאביו מי קודם. דאם לא היתה גרושה פשיטא דשל רבו קודמת דאם הוא קודם לאביו מכ''ש שקודם לאמו אבל עכשיו שהיא גרושה ושקולה היא עם אביו ועם רבו שחצי תלמודו ממנו מיבעיא לן מי קודם רבו הוא שקודם לנגד אמו או דילמא השתא דין אמו עם רבו כדין אביו עם רבו ועד שיהא כל תלמודו ממנו דאז הוא קודם ולא איפשיטו הני בעיי:
אבידת אביו שחצי תלמודו ממנו ואבידת אמו גרושה מאביו מי קודם. דאם לא היתה גרושה האב קודם לאם בכל מקום כדתנן בסוף כריתות מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו ואפי' לא למד ממנו כלום אבל עכשיו שגירשה ואינה חייבת בכבוד בעלה ושקולין הן למי שירצה יקדים אלא אם חצי תלמודו ממנו מהו שיהא חובה עליו להקדים לאביו או דילמא עד שיהא כל תלמודו ממנו דאז הוא דהוי חובה עליו להקדימו:
ומה הועיל. לו זה שאביו שקול כנגד רבו עכ''פ רבו שלמדו הביאו לחיי העולם הבא ומשני ר' יוסי בר' בון דה''נ קאמר בשחצי תלמודו מרבו וחצי תלמודו מאביו והיינו שקול כנגד רבו לענין תלמודו והלכך אביו קודם דהשתא יש לאביו מעלה אחת יותר שהביאו לחיי העולם הזה:
מֶלֶךְ קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל. דִּכְתִיב וְהִרְכַּבְתֶּם֙ אֶת שְׁלֹמֹ֣ה בְנִ֔י וגו'. כֹּהֵן גָּדוֹל לְנָבִיא. דִּכְתְיב וּמָשַׁ֣ח אֹת֣וֹ שָׁ֠ם צָד֨וֹק הַכֹּהֵ֜ן וְנָתָ֧ן הַנָּבִ֛יא לְמֶ֖לֶךְ. הִקְדִּים צָדוֹק לְנָתָן. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. נָבִיא מְכַפֵּת יָדָיו וָרַגְלָיו וְיוֹשֵׁב לוֹ בִפְנֵי כֹהֵן גָּדוֹל. וּמַה טַעֲמֵיהּ. שְֽׁמַֽע נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ ׀ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵיעֶיךָ הַיּוֹשְׁבִים לְפָנֶ֔יךָ. יָכוֹל יְהוּ הֶדְיוֹטוֹת. תַּלְמַוּד לוֹמַר כִּֽי אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵת֭ הֵ֑מָּה. וְאֵין מוֹפֵת אֶלָּא נְבוּאָה. הֵיךְ מַה דְתֵימַר וְנָתַ֥ן אֵלֶי֛ךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת׃
Pnei Moshe (non traduit)
והרכבתם את שלמה בני. ציוה להם שירכיבו אותו בחשיבות וצדוק הכהן וכו' היו הולכין ברגליהם ועוד דבהאי קרא כתיב שאמר לצדוק הכהן ולנתן הנביא קחו עמכם מעבדי אדוניכם אלמא מלך חשוב מכולן:
מכפת. כלומר יושב בענוה לפני כ''ג כאלו ידיו ורגליו כפותין הן:
כַּד דְּמַךְ רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד אָעַל רִבִּי הִילַי וְאַפְטַר עֲלוֹי. כִּ֤י יֵ֣שׁ לַכֶּ֣סֶף מוֹצָ֑א וגו' בַּ֭רְזֶל מֵֽעָפָ֣ר יָֻקּ֑ח וגו'. אֵילּוּ אִם אָֽבְדוּ יִשׁ לָנוּ חֲלִיפִּין. אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּת מִי מֵבִיא לָנוּ כְיוֹצֵא בוֹ. וְֽ֖הַחָכְמָה מֵאַיִין תִּימָּצֵא וגו'. וְֽ֖נֶעֶלְמָה מֵֽעֵינֵ֣י כָל חָ֑י וגו'. אָמַר רִבִּי לֵוִי. מָה אִם אֲחֵי יוֹסֵף עַל שֶׁמָּֽצְאוּ מְצִיאָה יָצָא לִיבָּם. דִּכְתִיב וַיֵּצֵ֣א לִבָּ֗ם. אָנוּ שֶׁאָבַדְנוּ רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל אוֹתָן אַרְבְּעִים יוֹם שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בָהָר הָיָה לָמֵד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ. וּבְסוֹף נִיתְּנָה לוֹ בְמַתָּנָה. כָּל כָּךְ לָמָּה. בִּשְׁבִיל לְהַחֲזִיר אֶת הַטִּיפְּשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
כל כך למה. מפני מה לא ניתנה לו בתחילה במתנה:
להחזיר את הטיפשים. ששוכחין מה שלומדים שלא יאמרו מה לנו לייגע בחנם והתשובה ממשה שהיה חוזר ולומד אף שהיה משכח עד לבסוף שניתן לו במתנה:
חָכָם קוֹדֵם לַמֶּלֶךְ. חָכָם שֶׁמֵּת אֵין לָנוּ כְיוֹצֵא בוֹ. מֶלֶךְ שֶׁמֵּת כָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לַמַּלְכוּת.
הלכה: כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר כול'. חָכָם קוֹדֵם לַמֶּלֶךְ. מֶלֶךְ קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל. כֹּהֵן גָּדוֹל קוֹדֵם לְנָבִיא. נָבִיא קוֹדֵם לִמְשׁוֹחַ מִלְחָמָה. מְשׁוֹחַ מִלְחָמָה קוֹדֵם לְרֹאשׁ מִשְׂמָר. רֹאשׁ מִשְׂמָר קוֹדֵם לְבֵית אָב. בֵּית אָב קוֹדֵם לְמַרְכֹל. וְהַמַּרְכֹּל קוֹדֵם לְגִיזְבָּר. גִּיזְבָּר קוֹדֵם לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. כֹּהֵן הֶדְיוֹט קוֹדְם לְלֵוִי. לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר. מַמְזֵר לְנָתִין. נָתִין לְגֵר. גֵּר לְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁכּוּלָּן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ. מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ׃
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' חכם קודם למלך וכו'. כל זה הוא בתוספתא פרק ב' דמכילתין:
למרכל. אמר כולו שהוא ממונה על הגזברים:
משנה: כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּמַמְזֵר לְנָתִין וְנָתִין לְגֵר וְגֵר לְעֶבֶד מְשׁוחְרָר. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁכּוּלָּן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כהן קודם ללוי. שנאמר בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים:
לוי קודם לישראל. שנאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי מתוך בני ישראל:
ישראל לממזר. האי מיוחס והאי לאו מיוחס:
ממזר לנתין. זה בא מטיפה כשירה וזה בא מטיפה פסולה:
נתין לגר. זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה:
וגר לעבד משוחרר. זה לא היה בכלל ארור וזה היה בכלל ארור:
ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. דכתיב יקרה היא מפנינים יקרה היא מבהן גדול שנכנס לפני ולפנים:
שְׁנֵיהֶם עוֹמְדִין בְּקָלוֹן הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה׃ לָמָּה. שֶׁהָאִשָּׁה דַּרְכָּהּ לָכֵן וְהָאִישׁ אֵין דַּרְכּוֹ לָכֵן. מַעֲשֶׂה בְירִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעָלָה לְרוֹמִי. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל תִּינּוֹק אֶחָד יְרוּשַׁלְמִי שֶׁהָיָה אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצוֹתָיו מְסוּדָרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. וְהוּא עוֹמֵד בְּקָלוֹן. וְהָלַךְ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְבוֹדְקוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפִתְחוֹ נַעֲנֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לוֹ. מִֽי נָתַ֨ן לִמְשִׁיסָּה יַֽעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבוֹזְזִים הֲל֣וֹא יְי. נַעֲנֶה הַתִּינּוֹק וְאָמר לוֹ. ז֤וּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא אָב֤וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּתֽוֹרָתֽוֹ׃ מִיָּד זָֽלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְאָמַר. מֵעִיד אֲנִי עָלַי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁאֵינֵי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֵפְדֶּנּוּ. וּפְדָאוֹ בְמָמוֹן הַרְבֶּה וְשִׁילְּחוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְקָרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
שניהן וכו'. טעמא דמתני' מפרש דבכה''ג לעולם האיש קודם שאין דרכו לכך:
אֵי זֶהוּ רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ חָכְמָה. כָּל שֶׁפָּתַח לוֹ תְחִילָּה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כָּל שֶׁרוֹב תַלְמוּדוֹ מִמֶּנּוּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. כָּל שֶׁרוֹב תַלְמוּדוֹ הֵימֶינּוּ. וְלָמָּה לֹא פָתַר לָהּ כְּרִבִּי יוּדָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמַחֲלִיף. רִבִּי לָֽעְזָר קָרַע עַל שֶׁפָּתַח לוֹ תְחִילָּה. 18b שְׁמוּאֵל חָלַץ עַל שֶׁהֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. וּמַה הֵאִיר עֵינָיו בְּמִשְׁנָתוֹ. אָמר רִבִּי יוּסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מַפְתֵּחַ אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת בֵּית הַשֶּׁיחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוֻן׃ וּמַה אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת בֵּית הַשֶּׁיחִי. שֶׁהָיָה שׁוֹחֵחַ אַמָּה עַד שֶׁלֹּא יִפָּתֵחַ. רִבִּי חֲנַנְיָה הֲוָה מִיסְתַּמֵּיךְ בְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא דְצִיפֹּרִין. חֲמָא כָל עַמָּא פָרְיֵי. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה כָל עַמָּא פָרְיֵי. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן יְתִיב דְּרִישׁ בְּבֵית מִדְרְשָׁא דְרִבִּי בְנַייָה וְכָל עַמָּא פָרְיֵי מִישְׁמְעִינֵיהּ. אֲמַר. בְּרִיךְ רַחֲמַנַא דַחֲמִי לִי פֵירִין עַד דַּאֲנָא בְחַיִּים. וְכָל אֲגַדְתְּא פְּשָׁטִית לֵיהּ חוּץ מִמִּשְׁלֵי וְקוֹהֶלֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
פריי. שהיו הכל רצין ואמרו לו שרוצים לשמוע דרשה דר' יוחנן שיושב ודורש בביהמ''ד של ר' בנאה ואמר ברוך המקום שזכיתי לראות בחיי מה שעשיתי פירות עם תלמודי ומייתי לה משום דקאמר באלו מציאות שר' יוחנן קרע כל בגדי שבת שלו על ר' חנינא כשנפטר ור' יוחנן נמי ס''ל דלא בעינן רוב תלמודו ממנו כדאמר דלא פשיט ליה אלא כל אגדתא והכי אמר בהדיא שם:
שמואל חלץ. בכתף על אחד שהאיר עיניו במשנתו אפי' אחת כדמפרש שפירש לו משנה דתמיד שתי מפתחות היו לו אחת וכו' דס''ל כר' יוסי והכי אמר בהדיא שם:
קרע. על רבו שפתח בתחילה דס''ל כר''מ:
ולמה לא פתר לה כר' יהודה. ולימא סתם הלכה כר' יהודה ומשני משום דאית מחליף דר' יוסי לדר' יהודה והלכך נקט ליה בהדיא כן:
איזהו רבו וכו'. תוספתא היא בפ''ב דב''מ וכן גרסינן להא שם בסוף הפרק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source